<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חלה</h1>
<h2>דף מו:</h2>
והלכתא אין מפרישין חלה מקמח כלל, ואם הפריש אינה [חלה, אלא] מצותה מראשית [העיסה] כדכתיב מראשית עריסותיכם, ותנן נמי בחלה בפ' ב' [מ"ה] המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. ואע"פ שמצותה [מראשית] העיסה אם לא הפריש מן העיסה מפריש מן הככרות, כדאמרי' [פסחים מ"ח ע"ב] תנור מצרפן והסל מצרפן לחלה. וכהן נמי חייב להפריש חלה מעיסתו. ושמעית להאי סברא מיהא דגרסי' בקידושין [מ"ו ע"ב] דאמרי' אמאי גזל ביד כהן, ונימא כהן כיון שיודע ישראל שאין מפרישין חלה מקמח, זה קמח שנותן ישראל מתנה הוא ולא גזל. ושנינן חיישינן דילמא אית ליה לכהן פחות מה' רבעים קמח שהוא פטור מן החלה, וסבר דאותו קמח שנתן לו ישראל חלה, טעמא מאי אין מפרישין חלה מקמח משום טירחא דכהן, ואנא מחילנא ליה, ואתי למימר חלה היא ואין מוציאין חלה מחלה ומערב לה עם הקמח שלו וסבר נתקנה עיסתו ואתי למכלה בטיבלא. שמע מינה דחייב כהן להפריש חלה מעיסתו ולאכלה בטהרה, וכן תרומה ומעשר מתבואתו. והני חמשה רבעים [קמח] ועוד דקאמרי' במדה צפורית קאמרי'.
